תסמיני ההתמכרות

האופיאטים מקבלים אפקט רב עוצמה על-ידי הפעלת הקולטנים המופצים באופן נרחב ברחבי המוח ובגוף. ברגע שהחומר מגיע למוח, הוא מפעיל קולטנים הנמצאים באזורי מוח רבים, ובמהירות מייצר אפקט התואם לשטח של המוח המעורב. החומרים האלה יוצרים שני אפקטים חשובים: הנאה והקלת הכאב, וכדוגמה ניתן לקחת את המורפיום.

המוח, אף הוא, מייצר חומרים הידועים בתור אנדורפינים המפעילים את הקולטנים. מחקרים מציינים כי אנדורפינים מעורבים בתהליכים רבים, הם משמשים כמשככי הכאב הטבעי שהגוף מפריש, מייבשים נוזלים, מווסתים טמפרטורה, עוזרים במנגנון השינה, ומהווים גורם אנטי דיכאון, אנטי חרדה ובאופן כללי – ויסות הורמונלי.

כאשר המרשמים שנרשמו על ידי הרופא לטיפול בכאב כמו טרמדול נלקחים במינון שנקבע, הם בטוחים לשימוש, והסיכוי להתמכרות הוא קטן. יחד עם זאת, כאשר החולים צורכים חומרים אלו במינונים גבוהים, ומבלי להתייחס להמלצות הרופא, עלולה להיווצר תלות.

מחקרים שבוצעו בבעלי חיים הראו כי כמו קוקאין וסמים ממכרים אחרים, אופיאטים יכולים לגרום להפעלת מערכת התגמול (REWARD SYSTEM) של המוח. כאשר אדם מזריק, מסניף או שותה סם סינתטי כדוגמת הרואין, מתאדון או מורפיום, הסם עובר מהר אל המוח דרך תאי הדם. ברגע שהסם מגיע למוח, הסם מומר במהירות למורפיום, ולאחר מכן זה מפעיל את הקולטנים הפזורים ברחבי המוח.

הערה: בשל המבנה הכימי של הסם, הוא חודר למוח במהירות רבה יותר מאשר חומרים אחרים, וזו כנראה הסיבה בגללה מכורים רבים מעדיפים אותו, וכתוצאה מכך גדלים הסיכויים לצורך בביצוע גמילה מהרואין.

בתוך מערכת התגמול המורפיום מפעיל את קולטני האופיאטים ב-VTA, גרעין האקומבנס וקליפת הקורטקס. מחקרים מרמזים על כך שגירוי קולטנים אלו על ידי מורפיום מובילים לתחושה של תגמול, ומגבירים את תחושת ההנאה על ידי הזרמת כמויות גדולות יותר של דופמין, המשתחררות בתוך גרעין האקומבנס. פעולה זו גורמת לתחושת אופוריה ואושר, אשר נמשך רק לזמן קצר, ואחריו ישנן מספר שעות של הרגשת אופוריה, רוגע והרגשת שביעות רצון. ראוי לציין, כי שחרור יתר של דופמין וגירוי של המערכת יכולים להוביל לתלות.

החומרים עלולים גם לפעול ישירות על פעילות מרכז הנשימה בגזע המוח ולגרום להאטה בפעילותה, ובכך להוביל לירידה בקצב הנשימה. ישנם חומרים, העלולים אף לעצור את פעילות מערכת הנשימה וכתוצאה מכך לגרום למוות.