לן הביט שבע רצון כשהרים את שרשרת הזהב מצווארו וסובבה סביב אצבעו. "היא חדשה", אמר. "אבי הביא לי אותה אתמול בכדי לחגוג את הניצחון שלי".
הוא שתק למספר שניות והוסיף "הוא בכה, שנינו בכינו והתחבקנו זה עם זה. הפעם האחרונה שאבי חיבק אותי הייתה כשהייתי תינוק."
מאחורי השולחן במשרד בהרצליה בקע קול סמכותי: "אתה שוב תינוק במובן מסוים.תינוק שנולד מחדש אל תוך חיים חדשים".

ד"ר אנדרה וייסמן שראה את השינוי הפלאי שעבר הצעיר לא הופתע – פלאים אלה הנם מחזות יומיומיים עבורו. הוא מחולל אותם באופן שוטף למכורים הצובעים על דלת משרדו מכל קצוות תבל.

לן מהולנד, הוא אחד מאלו שהגיעו בחיפוש אחר הפלא. הוא בן 36 ומכור מזה 15 שנה – כמעט כל חייו הבוגרים. עיניו ברקו כשסיפר על חזרתו הביתה למחרת היום. הוא יחפש עבודה ויחיה כאדם נורמלי לראשונה בחייו. זה נשמע כמעט טוב מדי בכדי להיות אמיתי: טיפול רפואי להתמכרות אשר אינו מערב תסמונת גמילה. ומהיום הראשון חופשיים המכורים לשעבר מהכמיהה העזה לסם אשר שלטה בחייהם.

ד"ר אנדרה וייסמן נולד בברזיל לפני 40 שנה ולפני שמלאו לו 17 כבר החל בלימודי הרפואה באוניברסיטת טררופוליס בריו דה ז'ניירו. ב-1982 עלה לארץ והחל לעבוד במחלקה הכירורגית בבי"ח בנהריה.
בזמן מלחמת לבנון התגייס ד"ר וייסמן לצבא וקיבל במהלך שירותו הצבאי כקצין ורופא שני צל"שים מידי שר הביטחון וראש הממשלה המנוח יצחק רבין. לאחר שירותו הצבאי הצטרף למחלקה הכירורגית במרכז הרפואי "ברזילי" באשקלון.

בשנת 1988 מונה לרופא המשטרתי המחוזי של ירושלים ובמהלך שירותו זה, בו נחשף וטיפל בעצירים נרקומנים רבים, החל לחקור את נושא ההתמכרות לאופיאטים במטרה לשנות ולשפר את הטיפול בחולים העצורים. בשנת 1990 הפך לרופא הימ"מ, היחידה ללוחמה בטרור, וקיבל צל"ש נוסף משר המשטרה דאז על שטיפל בלוחם פצוע תחת אש אויב.

בשנת 1994 ייסד ד"ר וייסמן את המכון הישראלי לטיפול מתקדם ומחקר בהתמכרות לאופייאטים בראשו עומד עד היום ובו מטפל בחולים הרבים המגיעים אליו מרחבי העולם.
בשנת 1995 עמד בראש "מבצע התקווה" במילאנו, איטליה, אותו הגה, במהלכו טיפלו בהצלחה במשך שלושה ימים, הוא וצוותו, ב-273 חולים מכורים לאופיאטים.
מיליוני אנשים ברחבי העולם כולו סובלים ממחלה של תלות באופיאטים, מחלה זו באה לידי ביטוי בסבל רב לא רק לחולה עצמו אלא גם מסוגל לתפקד ללא הסם ופועל להשיג "תרופה" זו בכל דרך אפשרית נואשת ככל שתהייה, הוא מסתובב ברחובות ימים כלילות, מתחבא ויוצא אל האור, בתחילה, מוציא החולה את כל הכסף שברשותו על הסם וכשהפרוטה אינה מצויה עוד בכיסו, כל הדרכים להשגתה כשרות, כך מתחילה כרוניקה ידועה מראש של ירידה לזנות, גניבה, פריצות ואלימות למען הסם שתמיד אוזל. החולה אינו מסוגל לעבוד ולתרום לחברה ואף אינו מסוגל לנהל חיי משפחה תקינים.

"הנרקומנים – תוצר של שימוש לרעה באופיאטים, אינם נתפסים ע"י החברה כחולים אלא כפושעים. החברה דוחקת אותם אל הביבים והסמטאות האפלות של החיים, ולאחר מכן מגלה את הצורך הדחוף להגן על עצמה מפניהם."

לדברי ד"ר וייסמן החברה שופטת, מגנה ומאשימה את המכורים בפשעים שלא בהכרח ביצעו. דעות קדומות מוסריות ותיאוריות על אישיות מתמכרת והפרעות פסיכולוגיות מונעים מאנשים אלה מלקבל את הטיפול הרפואי הדחוף לו הם זקוקים. ד"ר וייסמן מסביר כי לאורך ההיסטוריה, תר הגזע האנושי אחר דרכים שונות לריפוי עצמי ואחר מקומות מקלט מהמציאות היומיומית. עם הזמן, הפכה החברה לקורבן של שימוש לרעה באופייאטים, מבלי שהיה לכך טיפול אפקטיבי נגיש. הנרקומנים – תוצר של השימוש לרעה באופייאטים, אינם נתפסים ע"י החברה כחולים אלא כפושעים. החברה דוחקת אותם אל הביבים והסמטאות האפלות של החיים, ולאחר מכן מגלה את הצורך הדחוף להגן על עצמה מפניהם. חלק מהאפשרויות שעמדו בפני הנרקומנים עד כה היו טיפול אופייאטי חליפי, ובידוד ארוך טווח מהחברה. מרכזי גמילה ברחבי העולם הציעו למכורים לאופייאטים הליכים המבוססים על סבל ארוך טווח של תסמונת גמילה. בהעדר יכולת לספק פתרון טוב יותר, הוצמד לסבל תירוץ של ערך תרפויטי. סבל זה עומד בדרכם של מכורים רבים מלנסות ולקבל טיפול, ובקרב אלו שמנסים – רבים נושרים. החמור מכל, המיעוט אשר כן משלים את הטיפול חוזר בסבירות גבוהה לסם, ואז עוד יותר מתמיד נרתע מלעבור טיפול נוסף.

התלות באופייאטים טופלה ע"י עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואנשי החוק. למעשה, מדובר בהפרעה במערכת העצבים המרכזית. התנזרות פתאומית מהסם גורמת להפרעה טראומטית בעלת השלכות חמורות על מערכת העצבים המרכזית. על כן, יש לתת להפרעה זו טיפול רפואי הולם.

כיום, השתנו הזמנים, ותלות באופייאטים הוכרה בסופו של דבר כהפרעה של מערכת העצבים המרכזית, הנגרמת כתוצאה משימוש מתמשך באופייאטים. לפיכך, טוען ד"ר וייסמן, אל לנו לשפוט, להעניש או להתעמת מוסרית עם אלו המכורים לאופייאטים, יתרה מזאת, מחובתנו לספק להם טיפול רפואי מתאים.

ד"ר וייסמן מפרט את הרציונל של שיטת טיפולו הייחודית: "במטרה להשיג שחרור מכורים מתלות באופייאטים ללא תסמונת גמילה, אנו נוקטים בהליך אקטיבי לנוירורגולציה, במקום ההליך הפסיבי המקובל בשיטות אחרות. במקום להשתמש במודל הקלאסי לתלות באופייאטים, אנו מטפלים ברמת הרצפטורים במערכת העצבים המרכזית ולא רק ברמת הסימפטומים. כתוצאה מכך, עוברות המערכות שהושפעו מהתלות באופייאטים אדפטציה אפקטיבית מחודשת, ובו בזמן אנו חוסמים את הרצפטורים לאופייאטים."
תהליך זה מתבצע תחת הרדמה קלה המאפשרת לחולה לעבור את הטיפול ללא סבל מודע. החולה נשאר באישפוז ובד"כ משתחרר בבוקר שלמחרת כאשר גופו נקי מהסם.
בשיטתו של ד"ך וייסמן עוברים החולים בדיקה פסיכולוגית וגופנית מקיפה הקודמת לתהליך עצמו. לפני הטיפול עובר החולה תוכנית טרום-טיפולית (premedcation program) במשך שש שעות. הטיפול עצמו מתבצע ביחידה לטיפול נמרץ. החולים מתאשפזים לפרוטוקול טיפולי מלא של 24 – 36 שעות. התהליך כולל חסימת רצפטורים לאופייאטים ע"י Naltrexone, אנטגוניסט בלתי ממכר אשר אינו משפיע על מצב רוחו של החולה. תהליך זה מתבצע תחת הרדמה קלה המאפשרת לחולה לעבוך את הטיפול ללא סבל מודע. החולה נשאך באשפוז ובד"כ משתחרך בבוקר שלמחרת כאשר מוחו נקי מהסם.

כל אחד ואחד מאלפי לאחר שטיפל בלמעלה מ-6000 חולים, מציג ד"ר וייסמן נתונים המראים שיעורי הצלחה חסרי תקדים בהיסטוריה הרפואית של גמילה מסמים. 100% מהחולים שעברו את הליך הגמילה שתואר להלן סיימו אותו בהצלחה, כלומר לא עברו תסמונת גמילה ובסופו היו נקיים מהסם. לשם השוואה, שיטות גמילה אחרות מראות שיעורי הצלחה של 50%-70% בגמילה בהליכים אישפוזיים, וכ- 30% בלבד ללא אשפוז.

כל אחד ואחד מאלפי החולים בהם טיפל ד"ר וייסמן הוא עולם ומלואו, עולמות שניבנו מחדש לאחר שנהרסו כמעט כליל, אחד הסיפורים המרגשים ביותר מבין כל החולים, הוא סיפורו של אנדרס, ילד בן שש וחצי אשר הפך לנרקומן בעל קורחו לאחר ניתוח ראש מסובך.

פניה קורעת לב דרך האינטרנט, הובילה צוות בינלאומי של רופא'ס, בראשות ד"ר וייסמן, להציל ילד מהגיהינום.
כאשר ישב ד"ר וייסמן מול צג המחשב במשרדו וקרא את הדואר האלקטרוני, הופתע למצוא באחד המכתבים קריאה נואשת לעזרה מרופאה קוסטה-ריקנית. באותה עת לא שיער כי הוא שותף להיסטוריה בהתהוותה. בעזרת ראש החטיבה לטיפול נמרץ בבי"ח ווסטמיד בסידני, אוסטרליה, ד"ר מודלייר, ריפא ד"ר וויסמן את אנדרס גוזמן, ילד בן שש וחצי, מתלות מוחלטת במורפין, והציל אותו ממוות כמעט ודאי.

אנדרס היה בטיפולה של ד"ר ג'וליה מטמורוס בבי"ח החולים הקטן שלה, שעתיים צפונית לסן-חוזה. במהלך חמש השנים האחרונות, היה אנדרס נרקומן בעל כורחו. אימו נאלצה להזריק לבנה היחיד ארבע פעמים ביום בכדי למנוע את התופעות האכזריות של הכמיהה לסם והגמילה. כתינוק, עבר אנדרס ניתוח להסרת גידול במוחו. הרופאים, שנואשו מלהצילו, נתנו לו כמויות גדולות של מורפין להקל לפחות על כאביו. אך אנדרס לא מת. הוא ניצח את הסרטן במחיר כבד של התמכרות למורפין. הסם שאמור היה להובילו אל מותו נטול הכאבים.

לאחר שנים של זריקות, אושפז אנדרס, לאחר שאימו, מרסדס בת השלושים, לא יכלה למצוא יותר ורידים בהם תוכל להזריק לבנה את הסם כל שש שעות. "אנדרס היה במצב איום ונורא", אמרה ד"ר מטמורוס. "הוא שקל 13 ק"ג בלבד י חצי מהמשקל הנורמלי לילד בגילו. ניתוח המוח שעבר ושנים של שימוש בסם גבו מחיר הרסני."
"אנדרס לא דיבר. הוא לא הלך. גפיו הידלדלו ועוותו. הוא לא אכל מאז גיל 14 חודש בו עבר את הניתוח, מאז הוא מוזן באמצעות זונדה."
"ניסינו לגמול אותו באיטיות מהסם, אך הכמויות הרבות שלהן נזקק ומשך השימוש הארוך גרמו להתמכרות כה קשה שהטיפול בה היה מעבר ליכולתנו."
"זו לא הייתה אשמת הנוירו כירורגים. הם באמת האמינו שאין לו כל סיכוי לחיות למרות הסרת הגידול, כך שלהתמכרותו למשכך כאבים בימיו האחרונים אין כל חשיבות."
אך אנדרס שרד.

"ואנו נותרנו עם התוצאות", אומרת ד"ר מטמורוס. "ילד שמבלה את רוב זמנו במיטה, בהכרה חלקית בלבד, מתייסר בכאבים הנלווים לביצוע גמילה מאופיאטים. אמא הנותרת ללא כל ברירה אלא להזריק לבנה את אותו הסם הגורם לבנה למצב קשה זה"
בניסיונותיה הנואשים לחפש אחר ייעוץ, נתקלה ד"ר מטמורוס בד"ר וייסמן והישועה לא איחרה לבוא. "היחיד שהסכים לעזור לנו היה ד"ר וייסמן", אמרה, "יהוא לא רק הציע ייעוץ, אלא אף ביקש ממני לשלוח לו את ההיסטוריה הרפואית של הילד. הוא צלצל חזרה והציע לבוא לכאן להרכיב צוות רפואי שיסייע לו וילמד ממנו בזמן שיטפל באנדרס ללא כל תמורה."

"בכיתי רבות באותו יום, לאנדרס סוף סוף היה סיכוי. לא ידעתי הרבה על ד"ר וייסמן ועבודתו אך ידעתי שהוא חייב לקחת את הסיכון."
למעשה, אנדרס הפך לילד המכור הראשון בעולם שטופל ע"י ד"ר וייסמן בשיטה זו. "זה היה המקרה המסובך ביותר בו טיפלתי מעולם," אמר ד"ר וייסמן לאחר ההליך המוצלח שארך 5 שעות בביה"ח הציבורי בסן-קרלוס.

"לא מעורב בכך כל קסם, אני אומר לכל מי שמעוניין להקשיב או להקדיש את הזמן על מנת להבין – התמכרות להרואין, התמכרות למורפין, התמכרות למתאדון כולן הפרעות זהות של מערכת העצבים המרכזית וכולן הפיכות."
"אנדרס לעולם לא יזדקק עוד לסם. הוא נרפא. כל אחד יכול להירפא."
"אם ברצונך הוכחה הבט בעיניו ובעיני אמו – האישה שנאלצה להזריק לו ארבע פעמים ביום במשך חמש שנים על מנת להדוף את זעקותיו בכמיהתו לסם."

ד"ר מודלייר עמד נפעם אל מול המבצע בו סייע ואל מול מה שראה בביקוריו הקודמים בקליניקה של ד"ר וייסמן בישראל. "כולנו היינו עדים למאורע מופלא החייב להופיע בספרות הרפואית העולמית", אמר, "אין כל ספק בלבי. אנדרס נרפא – ולא בקלות אני משתמש במונח זה".

ד"ר מודלייר הוא אחד מארבעה רופאים אוסטרליים שהגיעו לתל אביב על מנת ללמוד את שיטתו של ד"ר וייסמן.
הקבוצה צפתה בריפויים המוחלט של ארבעה עשר אוסטרלים מכורים להרואין ומתאדון במרפאתו של ד"ר וייסמן. "כולם הלכו לישון כמכורים והתעוררו בבוקר שלמחרת נקיים מהסם," אמר ד"ר מודלייר. "אנו יודעים זאת מכיוון שעקבנו באופן מדוקדק ומדעי אחר החולים בכל שלב ושלב.

אנו משוכנעים לחלוטין כי ננסה את הטיפול באופן קליני במכורים אוסטרלים תוך חודשים מעטים."
עבור ד"ר מטמורוס מביה"ח בסן-קרלוס, היה הטיפול באנדרס וריפויו כהתגלות. "חזינו בעתיד הרפואה וצפינו בתחילת הקץ של מחלה חשוכת מרפא זו." ההקלה המשמעותית מכל הייתה נחלת הוריו של אנדרס ושתי אחיותיו. הם ביקרו את אנדרס בבוקר שלמחרת הטיפול, ודמעות זלגו על פניהם אך בפעם הראשונה מזה חמש שנים היו אלה דמעות של אושר והתרגשות. "קיבלנו חזרה את בננו," בכה האב בהתרגשות, "התינוק שלנו חזר אלינו".

לא ניתן לדעת אם אנדרס יוכל אי פעם ללכת או לדבר עקב הנזק המוחי שנגרם כתוצאה מהגידול ומהניתוח להסרתו, אך התקדמותו ב-72 השעות לאחר הטיפול מראה שהכל אפשרי עבור ילד קטן ואמיץ זה. תוך יום הוא אכל אוכל בפעם הראשונה. הוא חייך, עיניו היו ערניות ובורקות. לא נשמעו כל זעקות של סבל. מרסדס גוזמן, דמעות זולגות על לחייה, התקרבה לאנדרה וייסמן, בעשותה כן, שמה דבר מה בידו של הרופא לפני
שחזרה למיטת בנה. ד"ר וייסמן הביט בה וחייך. בידו הונח מזרק שהחזיקה עמה מרסדס בכל שעות היממה מאז שנת 1992. ד"ר וייסמן השליך אותו לפח, אף אחד לא יזדקק לו יותר!
היום, שנה וחודשיים אחרי הטיפול, עובד אנדרס קשה על רכישת מיומנויות מוטוריות וורבליות בסיסיות ומתקדם צעד אחר צעד כשפניו אל החיים.